בנם הבכור של מלכה ויוסף אליהו. נולד ביום י"א באייר תשמ"ה (2.5.1985) בחולון. אח לפרי, צביקה, שרון ודור.

להב גדל בחולון. למד בבית הספר היסודי "ישורון" בעירו, ובתיכון עבר לישיבה לאומנויות ולמדעים "בר-אילן" בתל אביב.

בגיל ארבע-עשרה התייתם מאימו.

בתום כיתה י"ב המשיך לישיבת ההסדר "הבקעה – שדמות נריה" ביישוב שדמות מחולה.

כעבור שנה התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "צבר" בחטיבת "גבעתי" של חיל הרגלים. במהלך השירות השתתף בקורס קצינים.

ביום 24.10.2007 נפגע להב מירי בהיתקלות עם מחבלים בצומת אריאל שבשומרון בעת שהמתין בתחנת אוטובוס. כלוחם מיומן החל להשיב באש אל עבר המחבלים. הוא ספג קליעים רבים והתמוטט. לאחר שהובהל לבית החולים "בילינסון" בפתח תקווה במצב בינוני עד קשה, הוא אושפז מורדם ומונשם. כשהתעורר מן התרדמת החל בשיקום ממושך, בסיומו השתחרר מצה"ל.

בתום השיקום החל ללמוד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת בר-אילן. בד בבד, במסגרת מסלול מצטיינים, למד לתואר שני בכלכלה ומנהל עסקים.

עם סיום לימודיו הוסמך לעריכת דין, ואת התמחותו עבר במשרד עורכי הדין "גורניצקי ושות'". לאחר מכן עבד ככלכלן ב"בנק לאומי".

בתקופת לימודיו וגם לאחריהם התנדב כרכז בעמותת "הל"ב – התנועה למלחמה בעוני בישראל", המעניקה סיוע משפטי לאנשים נזקקים. הקים בעמותה מיזם חדש שנועד לסייע לפונים לביטוח הלאומי בענייניהם המשפטיים. לצורך כך השכיל לרתום את אנשי הביטוח הלאומי, והודות לעשייתו קיבלו אלפי פונים סיוע משפטי. בשנות התנדבותו הצליח לגעת בחייהם של רבים – הן באופן אישי והן דרך המתנדבים האחרים שפעלו במיזמים שריכז. כדברי עמיתו אבישי: "להב נכנס לליבם של כל האנשים שהתנדבו איתו בתנועה, ואי אפשר היה להתעלם מהחיוך שתמיד היה על פניו".

בעת לימודיו, בשהותו בחופשה משפחתית במלון "קרלטון" בתל אביב לרגל ראש השנה, פגש לראשונה את דיקלה, ששהתה שם עם משפחתה. שנה לאחר מכן הם נפגשו שוב באותו בית מלון. בפעם השלישית נפגשו במקרה בעת לימודיהם באוניברסיטה, ומאז נקשר ביניהם קשר זוגי. כעבור שלוש שנים, באותו המלון שבו נפגשו לראשונה, הציע לה להב להינשא לו.

בני הזוג נישאו. הם היו החברים הטובים ביותר זו לזה, ואהבתם הייתה גדולה. דיקלה חשה בת מזל על שזכתה בבן זוג מסור, אוהב, אכפתי ופתוח שאפשר להתייעץ עימו בכל נושא ולהישען עליו ברגעים קשים.

נולדו להם שתי בנות ובן – יגל שמחה, אלמה מלכה ונתן יוסף. אב מסור ואוהב היה, השקיע בילדיו הקטנים הן בזמן איכות והן בקידומם הלימודי, למשל לקח אותם להצגות תיאטרון, רכב עימם על אופניים עד חוף הים, ביקר עימם בלונה פארק וישב ללמוד איתם בחוברות העשרה.

בשעות הפנאי עסק במגוון ענפי ספורט, בין היתר באגרוף וברכיבה על אופניים.

הקשר עם המשפחה הקרובה והמורחבת היה חזק. כבן מסור ותומך סייע לאביו בכל תחומי החיים, גם במפעל היודאיקה המשפחתי "להבה"; לאחיו שימש עולם ומלואו; ואחייניו ראו בו דוד אהוב ואהוד. גם עם משפחתה של רעייתו שמר על קשר קרוב, ובעת מחלתה של אימה סעד אותה ותמך בה יחד עם כל בני המשפחה.

להב ניחן ברוחב לב ובאהבת הבריות. כחבר הפגין נאמנות, נחלץ לעזרת הזולת בצניעות ובסתר, וכולם ידעו שאפשר לסמוך עליו ולפנות אליו בעת צרה. הודות לחוש ההומור שלו שעשע והצחיק את סובביו.

בשנת 2016 נפטר אביו בפתאומיות, ובסוף אותה השנה אובחן הוא עצמו כחולה במחלת הסרטן. במשך חמש שנים עבר טיפולים וניתוחים, התמודד עם המחלה בגבורה ונאבק בה. במסגרת הטיפול נאלצו לקטוע את רגלו הימנית, ולאחר מכן עבר שיקום שבמהלכו למד להתמודד עם הקושי החדש ולחיות את החיים במלוא עוצמתם. ואכן, ככל יכולתו המשיך לעבוד ולעסוק בפעילות גופנית וטייל בעולם. גם בתקופה קשה זו של חולי תמיד הורגשה נוכחותו בבית עם רעייתו וילדיו הקטנים, וכדרכו עמד לצידם של חבריו, ייעץ להם וסייע.

להב חיים יוגב נפטר ביום כ"ה בכסלו תשפ"ב (29.11.2021). בן שלושים ושש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בפתח תקווה. הותיר אישה, שתי בנות ובן, ואחים.

ספדה רעייתו דיקלה: "אתה החבר הכי טוב שלי, העוגן שלי בחיים, תמיד יכולתי להתייעץ איתך על הכול וסמכתי עליך, מוכשר, נבון, עם חוכמת חיים. יפה שלי, היית כל כך חזק, החיים הפילו עליך מכה אחרי מכה ועדיין נשארת חזק, יציב ואיתן ותמיד ידעת גם לתמוך באחרים לא משנה כמה קשה היה לך, ועם כל הקשיים שלך שמרת באצילות על העצמאות שלך ולא ביקשת עזרה.

אהוב שלי, היית אבא מדהים והילדים יהיו התזכורת שלך בעולם הזה, הם יהיו ההמשכיות שלך בעולם. למרות הקשיים הפיזיים והמצב הרפואי תמיד השקעת ביגלי ועשית לה כיף - לקחת אותה לטיולים בחוף הים ולהצגות ולרכוב על אופניים. תמיד אני אספר לילדים מי היה אבא והם יזכרו אותך. יפה שלי, הפצת אור בכל מקום אליו הגעת ואני תמיד אזכור את הדברים הטובים שהיו לנו ביחד, החוויות המשותפות, החופשות, הבדיחות, זמן איכות.

להב, היית אח מדהים וברגע שאבא שלכם נפטר הפכת להיות כל העולם של פרי, עשית הכול בשבילו ותמכת בו וזה ממש מדהים לראות את מסירות הנפש שהייתה לך לכל אחד. היית בן לתפארת שכל אבא היה מייחל לבן כזה. היית החתן הכי טוב שאפשר לבקש ונסעת עם אבא שלי לטיולים ודאגת שהוא ישמח. היית גיס מסור, תמיד היית פה בשביל האחים שלי ולא משנה מה היה המצב שלך תמיד נרתמת. בתור חבר היית נאמן ומדהים ונכנסת ללבבות של כולם ואם לא היה חג והיה יותר זמן להספיד אני בטוחה שהיה פה תור ארוך.

אהוב שלי, אפילו במותך הטוב שלך השתקף בכך שתרמת איברים ואני בטוחה שבשמיים יש לך נקודות זכות על כל הטוב הזה, ואני רוצה להאמין שאתה במנוחה ובשלווה לצד ההורים שלך".

ספד אבישי, עמיתו לפעילות וחבר הוועד המנהל בעמותת "תנועת הל"ב": "כולנו בתנועה כואבים את אובדנו של להב ומתנחמים בחותם שהשאיר אחריו בפעילותו ההתנדבותית ארוכת השנים ובסיוע שהעניק לעשרות אלפים של אנשים".